עיזבון המנוח נאסר לטפי חמדאן עאבד ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל

פסק דין

עסקינן בתביעת התובעים לקבלת פיצויים מהנתבעת, בגין הנזקים שנגרמו להם עקב מות המנוח נאסר לוטפי עאבד ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר נורה למוות ביום 05.07.01.

התובעת מס' 2 הינה אלמנתו של המנוח, והתובעים 3 עד 7 הינם ילדיהם של התובעת מס' 2 ושל המנוח, ותביעתם לפיצויים מוגשת בהיותם תלויים במנוח, וכן יורשי עזבונו החוקיים.

ההתובעים צירפו לתצהירים שהוגשו מטעמם את עותקו הצילומי של צו הירושה, אשר ניתן ביום 13.11.01, על ידי בית הדין השרעי ברמאללה, ואת תרגומו לשפה העברית. על פי צו הירושה בשפה הערבית התובעים 2 עד 7, הם יורשיו החוקיים של המנוח.

הנתבעת הקדימה וטענה בסיכומיה, כי צו הירושה הנ"ל אינו קביל, וכי היה על התובעים לצרף צו ירושה שאושר על ידי הממונה על העזרה המשפטית.

טענה זו אין בידי לקבלה כעת. בהחלטתו של כב' השופט א. טובי (מיום 28.12.08) נקבע כי בצירוף המסמכים הנ"ל נענתה דרישת הנתבעת להמצאת המסמכים בעניין זה. מאז, ועד לשלב הסיכומים, הנתבעת לא העלתה כל טענה באשר לתוקפו של צו הירושה שצורף לתצהירי התובעים, ונמנעה מלחקור מי מהתובעים בעניין זה.

מכל מקום, מחסום זה הינו מחסום טכני בלבד, וניתן להתגבר עליו על ידי המצאת צו ירושה מאושר בידי הממונה על העזרה המשפטית ו/או ניתן להתנות את ביצוע התשלום, וככל שאגיע בסופו של יום למסקנה כי דין התביעה להתקבל, בהמצאת האישור כאמור.

נסיבות האירוע שהביא למות המנוח וטענות הצדדים בהקשר זה

לטענת התובעים מדובר באירוע ירי שהתרחש באלבירה, בשכונת הר קרטיס, אזור הנתון לאחריותה הביטחונית והאזרחית של מדינת ישראל (שטח C). ביום האירוע המנוח הגיע לבית ספר אלהאשמייה, ביחד עם קבוצת אנשים, כדי לשחק באולם הספורט הסגור שבבית הספר. אנשי הקבוצה, כולל המנוח, המתינו לפתיחת שער הכניסה למגרש הספורט, ותוך כדי המתנתם המנוח נורה למוות על ידי חייל ישראלי.

לטענת התובעים, לאירוע הירי במנוח לא קדם כל עימות צבאי, לא קדמה כל תקרית או התגרות לירי שגרם להריגת המנוח.

מנגד, הנתבעת טוענת, כי האירוע הנטען התרחש בפעולה מלחמתית, כאשר המנוח נפגע מירי פלסטיני ולא על יד כוחות צה"ל. מכל מקום, הנתבעת טענה, כי משמדובר בפעולה שהינה בגדר "פעולה מלחמתית" הרי היא פטורה מאחריות בנזיקין.

דיון והכרעה

האם מותו של המנוח ארע במהלכה של פעולה מלחמתית?

ככל שהתשובה לשאלה הנ"ל תהיה בחיוב, אזי יתייתר הדיון בכל יתר השאלות המתעוררות בתיק, היינו: בשאלת הקשר הסיבתי בין מות המנוח לבין הירי מכוחות צה"ל, ובשאלת הנזקים שנגרמו לתובעים עקב פטירת המנוח.

ניתוח עדויות הצדדים בסוגיית הפעולה המלמתית:

בהקשר זה אקדים ואציין, כי הניתוח יתמקד אך ורק בעדויות הרלבנטיות לצורך ההכרעה.

התובעים זימנו מטעמם עד ראיה אחד ויחיד, מר טארק מחמוד עבאס (להלן: "טארק").

על פי מוצג ת/2 (תצהיר עדותו הראשית של טארק), ביום 05.07.01, בסמוך לשעה 18:00, וכמנהגה בכל יום חמישי, קבוצת מבוגרים אשר מנתה שמונה אנשים, כולל המצהיר והמנוח (להלן: "הקבוצה"), הגיעה לבית ספר "אלהאשמייה" (להלן: "ביה"ס") לקיום משחק באולם הספורט הסגור שבביה"ס. הקבוצה המתינה ליד פתח אולם הספורט הסגור. באזור ביה"ס (ששטחו כ- 16 דונם) המצב היה רגוע ללא כל פעילות או תנועה חריגה. תוך כדי המתנת הקבוצה לפתיחת שער אולם הספורט שהיה נעול, טארק הבחין בשני ג'יפים שעצרו במקביל אחד לשני משני צידי אולם הספורט. אנשי הקבוצה עמדו ושוחחו ביניהם תוך המתנתם לפתיחת האולם. המנוח נצמד לקיר ושוחח עם אחרים ותוך כדי כך, טארק הבחין באחד החיילים יורד מהג'יפ ובעמדת צלף יורה במנוח.

בחקירתו הנגדית טארק חזר על גרסתו הנ"ל ושלל מכל וכל התרחשותה של תקרית בין כוחות פלסטינים לבין כוחות צה"ל בכלל, לא לפני פגיעת המנוח ולא אחריה (ראו: חקירתו של טארק בעמ' 15, לפרוטוקול, שורות 17-18, עמ' 18, שורות 3-5, עמ' 20, שורה 11, עמ' 21, שורות 20-24).

כנגד עדותו היחידה של טארק, הובאו מטעם הנתבעת הראיות שלהלן: